חֲדָשׁוֹת

המחקר מצא כי בקבוצת הגיל 50 ומעלה, מעמד סוציו-אקונומי נמוך היה קשור באופן מובהק לסיכון מוגבר לדיכאון; ביניהם, השתתפות נמוכה בפעילויות חברתיות ובדידות משחקות תפקיד מתווך בקשר הסיבתי בין השניים. תוצאות המחקר חושפות לראשונה את מנגנון הפעולה בין גורמים התנהגותיים פסיכו-סוציאליים לבין מעמד סוציו-אקונומי לבין הסיכון לדיכאון בקרב קשישים, ומספקות ראיות מדעיות חשובות התומכות בגיבוש התערבויות מקיפות בבריאות הנפש באוכלוסייה המבוגרת, ביטול גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות, והאצת מימוש יעדי הזדקנות בריאה עולמיים.

דיכאון הוא בעיית בריאות הנפש המובילה התורמת לנטל התחלואה העולמי ולגורם המוות המוביל מבין בעיות בריאות הנפש. תוכנית הפעולה המקיפה לבריאות הנפש 2013-2030, שאומצה על ידי ארגון הבריאות העולמי בשנת 2013, מדגישה צעדים מרכזיים למתן התערבויות מתאימות לאנשים עם הפרעות נפשיות, כולל אלו הסובלים מדיכאון. דיכאון נפוץ בקרב אוכלוסייה מבוגרת, אך הוא ברובו אינו מאובחן ואינו מטופל. מחקרים מצאו כי דיכאון בגיל מבוגר קשור קשר הדוק לירידה קוגניטיבית ולסיכון למחלות לב וכלי דם. מעמד סוציו-אקונומי, פעילות חברתית ובדידות נקשרו באופן עצמאי להתפתחות דיכאון, אך השפעותיהם המשולבות והמנגנונים הספציפיים שלהם אינם ברורים. בהקשר של הזדקנות עולמית, קיים צורך דחוף להבהיר את גורמי הבריאות החברתית המשפיעים על דיכאון בגיל מבוגר ואת המנגנונים שלהם.

מחקר זה הוא מחקר עוקבה חוצה-ארץ מבוסס-אוכלוסייה, המשתמש בנתונים מחמישה סקרים מייצגים ברמה הארצית של מבוגרים ב-24 מדינות (שנערכו בין ה-15 בפברואר 2008 ל-27 בפברואר 2019), כולל מחקר הבריאות והפרישה, מחקר בריאות ופרישה לאומי, HRS, המחקר האורכי האנגלי של הזדקנות, ELSA, סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה, סקר הבריאות, ההזדקנות והפרישה באירופה, מחקר הבריאות והפרישה האורכי בסין, מחקר הבריאות והפרישה האורכי בסין, CHARLS ומחקר הבריאות וההזדקנות המקסיקני (MHAS). המחקר כלל משתתפים בגיל 50 ומעלה בתחילת המחקר שדיווחו על מידע על מצבם הסוציו-אקונומי, פעילויותיהם החברתיות ותחושות הבדידות שלהם, ורואיינו לפחות פעמיים; משתתפים שהיו להם תסמיני דיכאון בתחילת המחקר, אלו שחסרו להם נתונים על תסמיני דיכאון ומשתנים מקבילים, ואלו שחסרו להם לא נכללו. בהתבסס על הכנסה של משק הבית, השכלה ומצב תעסוקתי, שיטת ניתוח הקטגוריות הבסיסית שימשה להגדרת מצב סוציו-אקונומי כגבוה ונמוך. דיכאון הוערך באמצעות מחקר הבריאות וההזדקנות המקסיקני (CES-D) או EURO-D. הקשר בין מעמד סוציו-אקונומי לדיכאון הוערך באמצעות מודל הסיכון היחסי של קוקס, והתוצאות המצטברות של חמישה סקרים התקבלו באמצעות מודל אפקטים אקראיים. מחקר זה ניתח עוד את ההשפעות המשותפות והאינטראקטיביות של מעמד סוציו-אקונומי, פעילויות חברתיות ובדידות על דיכאון, וחקר את ההשפעות המתווכות של פעילויות חברתיות ובדידות על מעמד סוציו-אקונומי ודיכאון באמצעות ניתוח תיווך סיבתי.

לאחר מעקב חציוני של 5 שנים, 20,237 משתתפים פיתחו דיכאון, עם שיעור היארעות של 7.2 (רווח בר-סמך 95% 4.4-10.0) לכל 100 שנות אדם. לאחר התחשבות במגוון גורמים מבלבלים, הניתוח מצא כי משתתפים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך היו בסיכון גבוה יותר לדיכאון בהשוואה למשתתפים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר (HR מצטבר=1.34; רווח בר-סמך 95%: 1.23-1.44). מבין הקשרים בין מעמד סוציו-אקונומי לדיכאון, רק 6.12% (1.14-28.45) ו-5.54% (0.71-27.62) תווכו על ידי פעילויות חברתיות ובדידות, בהתאמה.

רק האינטראקציה בין מעמד סוציו-אקונומי לבדידות נצפתה כבעלת השפעה משמעותית על דיכאון (HR מצטבר=0.84; 0.79-0.90). בהשוואה למשתתפים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה שהיו פעילים חברתית ולא בודדים, משתתפים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שהיו לא פעילים חברתית ובודדים היו בסיכון גבוה יותר לדיכאון (HR מצטבר=2.45;2.08-2.82).

פסיביות חברתית ובדידות מתווכים רק באופן חלקי את הקשר בין מעמד סוציו-אקונומי לדיכאון, דבר המצביע על כך שבנוסף להתערבויות המכוונות לבידוד חברתי ובדידות, יש צורך באמצעים יעילים נוספים כדי להפחית את הסיכון לדיכאון בקרב מבוגרים. יתר על כן, ההשפעות המשולבות של מעמד סוציו-אקונומי, פעילות חברתית ובדידות מדגישות את היתרונות של התערבויות משולבות בו-זמניות להפחתת הנטל העולמי של דיכאון.